<h1>שיטה מקובצת — תמורה</h1>
<h2>דף ט:</h2>
[תמורה י"א ע"ב] גמ', התם לא נחתה ליה קדושה. פ"ה דשותפות עובד כוכבים פטורה מן הבכורה ובבכורות [דף ט'] אמרינן אף למ"ד חייב בבכורה אתא קרא למשרי בגיזה ועבודה אבל למ"ד פטור לא צריך קרא וא"כ סוגיא דהכא אתיא כמ"ד דחייב בבכורה בשותפות עובד כוכבים והא דאמר לא נחתה קדושה היינו ליקרב אבל קדושה חלה עליו שאסור לאכלו עד שיומם.
[תמורה י"א ע"ב] תוס' ד"ה התם וכו', פרש"י. גליון לשון תוס' אבל אתה גוזז כו' פ"ה דשותפות עובד כוכבים פוטר ול"נ דבפ"ק דבכורות [דף ט' ע"ב] אמרינן ר"י אומר שותפות העובד כוכבים חייב כו' ור"ש פוטר וכי איצטריך קרא אלמא למ"ד חייב (לא) איצטריך האי קרא ועוד דלר' יהודה קיימינן ואיהו סבר בפירוש שותפות עובד כוכבים [חייב] ורש"י דחק לפרש משום דמתרץ התם לא נחת ליה קדושה כלל ומיהו ה"פ לא נחת עליה קדושת מזבח ליקרב אבל קדושה חלה עליו שפיר דאסור לאכול עד שיומם.
<h2>דף יד.</h2>
[תמורה י' ע"ב] גמ', כל הקדשים שקדם מום כו' חייבין בבכורה ומתנות ואע"ג דשאר פסולי המוקדשים שנפדו פטורים מן הבכורה ומתנות משום דכתיב בהו כצבי ואיל מיהו אילימא קדושת דמים לאפקועי מן הבכורה. תוס' אחרות.
[תמורה ה' ע"ב] גמ', לא תקריבו. ותניא המקדיש (המתפיס תמימים לבדק הבית) [בע"מ למזבח] [אא"ה נראה דכך היה גירסתם עכ"ה] אינה משנה בשום מקום ואמר רבינו ברוך דהיינו דתנן בפ"ב דבכורות [דף י"ד ע"א] כל הקדשים שקדם מום להקדישן כו' הא לא נפדו פטורין אלמא חייל קדושה עליהן אע"פ שהוא בלא תעשה. תוס'.
[תמורה י' ע"ב] גמ', מי אלימא (אות י' נמחק) קדושת דמים דאסרה לה בעבודה וגיזה. תימה וכי לא ידע דאסור לקלקל הקדש מדרבנן בידים כי נמי שרי להנות ממנו וצריך לומר דפריך מטעם דאסור משמע דאיכא לאו לא תעבוד לענין שאם חילל העבודה על דמים ופריך דלא תעבוד אין בקדושת דמים ומשני מדרבנן וגזירה אטו קדשי מזבח. גליון.
<h2>דף יד:</h2>
[תמורה י"ט ע"ב] גמ', זאת אומרת כו', והוא עצמו יקרב עולה ואמרינן ימכר לצרכי עולה ולא ירעה כמו המפריש נקבה לעולה דצריכה לרעיה ולא הוא עצמו כו' דמגו דנחתא כו'. תוס'.
[תמורה ט' ע"א] גמ', א"כ נימא קרא טוב ברע או רע בטוב למה לי. גליון ואין לתמוה אי לא יחליפנו מהדר אחולין דלמסקנא הכי הוא [א"כ איצטריך] לא יחליפנו שלא יחליף לחולין דידיה בשל אחרים (בכור) דהקדש (אך) [וגם] קשה מבכורות דאמר קדשים שקדם מומן כו' ואין זה לא כאביי ולא כרבא ועוד קשה דלמא טוב ברע איצטריך לעצמו דנתפס ברע של חולין ועוד קשה דאיצטריך למלקות דהא אין עונשין מן הדין מיהו הני שתי קושיות ניחא לאביי דאמר כל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני ואם כן בלא קרא ידעינן שהתמורה חלה וגם מלקות איכא דמי גרע מרע בטוב ומקושיא קמייתא מצי למימר דההיא כאביי ולישנא (דק"ו) [דתלמודא] הפך מלישנא דקרא וה"פ [או רע] בטוב למה לי השתא רע דקודש בטוב של חולין אמרת לן לא כדנפקא לן מלא יחליפנו טוב ברע דר"ל טוב דחולין ברע דקודש טוב דקודש ברע דחולין מבעיא והשתא בטוב למה לי ואל תכתוב (על) [או] רע בטוב אלא שבתלמוד מהפך לישנא דקרא דכך הוא דרך התלמוד. וכן בתוס' אחרות.
[תמורה ט' ע"א] גמ', רע מעיקרו אין עושה תמורה. גליון תימה לעיל גבי שרוע וקלוט דפריך א"כ ששה הויין בלא האי פירכא תיקשי איך עושה תמורה בעל מום מעיקרו וי"ל ודאי כשהקדיש בעל מום מעיקרו אין עושין תמורה אבל כשהחולין בעל מום מעיקרו ממירין עלה שפיר קדש דקדם הקדישו למומו.
<h2>דף טו:</h2>
[תמורה י"ז ע"ב] גמ', זכר. גליון תימה אימא דזכר ונקבה אתא למעוטי טומטום ואנדרוגינוס דבבכורות דריש להכי ועוד קשה איך דריש מנקבה הא לא מיותר דאי שתיק מינה הו"א דזכר דוקא וצריך לומר דכיון דכתיב זכר ונקבה בצאן מסתמא אין בקר חלוק וזכר ונקבה דגופיה מייתי להאי. תוס' הר"ר יוסף ז"ל.
[תמורה י"ז ע"ב] גמ', נקבה לרבות את התמורה. תימה דהא אצטריך קרא בפסח שני (פסחים צ"ח ע"ב) לומר דאינה קריבה ומה דעתך אי מסברא אינה קריבה למה לי למעוטי התם דאינה קריבה ואי מסברא קריבה למה לי הכא לרבויי להקרבה ופר"י דבתר דגלי קרא בבכור ובמעשר אינה קריבה אצטריך קרא דהכא לומר דקריבה דסד"א דנגמור שאר קרבנות ממעשר או להיפך בתר דגלי בשאר קרבנות דקריבה אצטריך לאשמועי' בבכור ומעשר דאינה קריבה. תוס' אחרות. לרבות את התמורה והלא דין הוא ומה ולד שאינו נוהג בכל הקדשים כשר ליקרב תמורה שנוהגת בכל הקדשים אינו דין שתיכשר ליקרב לא אי אמרת בולד שגידולי הקדש תאמר בתמורה שאינה גידולי הקדש הואיל ואינה גידולי הקדש לא תיכשר ליקרב תלמוד לומר נקבה לרבות את התמורה.
<h2>דף טז.</h2>
[תמורה י"ז ע"ב] גמ', אלו הוולדות אפי' עד סוף העולם. תימה לרבא דאמר בולד ולד לא יקרבו א"כ עד סוף [העולם] למה לי וי"ל דדוקא בולד ולד דהוי אקראי בעלמא אבל שלישי דלגדל עדרים לא קמ"ל. הר"י בגליון ונדריך זה הנדר קדשיך אלו התמורות צ"ע אי תמורת בעל מום קריבה דשמא דוקא ולד דיצא מגוף דחוי ולא פשטיה מההיא [דתנן בבכורות דף י"ד ע"א] דבין לפני פדיונן ובין לאחר פדיונן עושה תמורה ואמר רב נחמן (שם דף ט"ו) (ותמורה) [ולא קרבה די"ל דדוקא] לאחר פדיונן מתה דליקרב לא דמכח קדושה דחויה אתיא ולפרקא לא אלימא למיתפס פדיונן ותמורה דקמי פדיונן נמי מכח קדושה דחויה קא אתיא ולא קרבה או שמא לאחר פדיונן דוקא הוי מכח קדושה דחויה אבל קודם לא דה"נ אמרינן התם גבי ולד בעל מום אלמא אע"ג דולדי בעל מום לפני פדיונן קרב לאחר פדיונן קריא ליה מכח קדושה דחויה הלכך נימא הכא [הכי]. גליון.
<h2>דף כא:</h2>
[תמורה י"ט ע"ב] גמ', דיליף ליה מבכור, תימה א"כ בן שתים והביא בן שנה נמי ליקדש דהיינו מחוסר זמן ואר"י דלא ילפינן מבכור ומעשר אלא מחוסר זמן שאין ראוי לשום קרבן כגון קודם ח' ימים ואותו ואת בנו ותורים שלא הגיע זמנן אבל בן שנה דחזי לקרבנות אחרים מיגרע גרע כיון דחזי לעלמא וכאן דחוי. תוס'.
[תמורה י"ט ע"ב] תוס' ד"ה אף מחוסר זמן וכו', אבל מקמי הכי. (וכן) תימה דבבכורות גבי מילתיה דר"ש גופיה דפריך אדיליף מעשר מבכור דקדיש לפני זמנו ליליף משאר קדשים דאינו קדוש והכי מייתי לילף אף שאר קדשים דאר"י דאף דשאר קדשים קדושים לפני זמנו אבל מ"מ אסור להקדישן לכתחלה ולהכי פריך אדיליף מבכור לומר דנכנס לדיר להתעשר לכתחלה נילף משאר קדשים דאסור להקדישן לכתחלה ואכתי קשה דלעיל אמרי' דתם במעי תמימים ד"ה קדיש ואפילו לכתחלה מוכח בפ' כיצד מערימין דשרי להקדיש עובר במעי אמו ואין לך מחוסר זמן גדול מזה וי"ל דלא דמי עובר שלא יצא לאויר העולם דלא הוי בר הקרבה למחוסר זמן שהוא בר הקרבה ורחמנא דחייה אבל עובר לא חל עליו שום מחוסר זמן. תוס' אחרות.
<h2>דף כז:</h2>
[תמורה כ"א ע"ב] גמ', כפסולי המוקדשים ויפסל לפי שנאמר בבכור לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה. תוס' אחרות.
[תמורה כ"א ע"ב] גמ', לימד על הבכור שנאכל לשני ימים, דסד"א כיון דכתיב ובשרם יהיה לך כחזה התנופה נלמוד מחזה ושוק של תודה קמ"ל דהוי כחזה ושוק של שלמים. ת"א.
<h2>דף כח.</h2>
[תמורה כ"א ע"ב] גמ', ורבנן דנאכל לב' ימים ולילה אחד מנא להו אמר קרא יהיה לך כחזה התנופה, ס"א ורבנן נפקא להו לשני ימים ולילה מן לך יהיה הוסיף לך הכתוב הויה אחרת ורבנן דרשי ליה בזבחים [נ"ז ע"א] מיהיה לך הוסיף לך הכתוב הויה אחרת כזו פי' כחזה התנופה ר"ל של תודה ומיהו הכתוב הוסיף לך עוד זמן אחר כראשון דהיינו יום אחד כיוצא בו. תוס' אחרות.
<h2>דף לא.</h2>
[תמורה ה' ע"ב] גמ', חוץ מן הבכור כו', פי' שאין פדיון מועיל לו לימכר באיטלז ולשקול בליטרא כדמפרש התם. תוס'.
<h2>דף לא:</h2>
[תמורה ז' ע"ב] גמ', לאשמועינן דבכור מוכרין אותו תמים חי. גליון אבל שחוט לא דאי בפנים קדוש הוא ובזיון למכור קדשים ואי בחוץ שחוטי חוץ אסור בהנאה. תוס'.
<h2>דף לג.</h2>
[תמורה כ"ד ע"א] גמ', ב"ש היא. גליון וכ"ת וכי סתם לן תנא כב"ש מצינו למימר דה"ק בכור אסור להרגיל כמו ב"ש אומרים דאסור כו'.
[תמורה כ"ד ע"א] גמ', ר' אליעזר בר"ש אומר. תימה דתיקשי ליה ר' אלעזר אר"א ורבנן ארבנן דבמתני' קתני ראב"ש אומר אם קרבה כו' משמע אבל אם כבר נשחטה עד שלא קרבה תמימה לא תיאסר והכא קאמר אפילו בשר בקדירה וכן במתני' משמע דלרבנן אין תורת מיתה על הבעלת מום כלל והכא אית להו לרבנן תורת מיתה ואר"י דלא דמי מתני' לברייתא דבמתני' ודאי השניה לא נתקדשה אלא מפני שנכנסה בעלת המום עליה ונכנסה שניה תחתיה דראשונה לגמרי והראשונה נעשית חולין ואין לה תורת חטאת שנתכפרו אבל הכא מיירי שהפריש שתי בהמות לאחריות ומתחלה נראו שתיהן להקרבה הלכך יש על הבעל מום דין חטאת הואיל והוקדש מכח פה האדם ושוב לא נתחללה הלכך בזה הענין אזלינן לחומרא וכל אחד מחמיר מעט יותר מבמשנה. תוס' אחרות.
[תמורה כ"ד ע"א] רש"י ד"ה יוצא לבית השריפה וכו', וחטאת שכיפרו הבעלים מקרייא. גליון ודאי קשיא היכי אמר ראב"ש אפילו בשר בעל מום בקדירה של לוקח ונזרק דמה של תמימה יוצא הבשר של בעלת מום שבבית של לוקח לשריפה והא קתני במתני' ראב"ש אומר אם קרבה שניה כו' אבל לשחוט בעלת מום קודם הקרבת שניה אינה יוצאה לבית השריפה ולא הויא חטאת שכפרו בעליה וקשיא דר"א אר"א וצ"ל דתרי תנאי אליבא דר"א ולא נהירא לי עכ"ל כך מצאתי ברש"י כת"י גליון.
<h2>דף לו:</h2>
[תמורה ח' ע"ב] גמ', בכור זה נתן לי כהן במומו. גליון קשה אמאי נקט נתן לי כהן לימא דלמא ממטי ליה לחכם ושרי ליה כיון דאכתי לא הוי ידע שאין רואין בכור אא"כ כהן עמו ושמא זה היה יודע שאם יביא בכור ויאמר שהוא מעדרו שלא יתיר לו חכם שמא יאכלנו ולא יחוש לגזל הכהן אבל כשהוא אמר שנתן לי כהן דאז ליכא גזל דכהן ופריך וגם בכה"ג מי שרי ליה חכם והא אמר רב יהודה וא"כ מה הועילו חכמים בתקנתם שלעולם יאמר מאותו שנולד בעדרו שכהן נתנו לו ומיהו אכתי קשה אמאי נקט נתן לי כהן במומו לימא נתן לי כהן כשהיה תם ונפל בו מום בביתו דהא אין ישראל חשוד על המומין ושמא בענין זה לא יתיר לו חכם ודאי וזה היה הספר יודע דכיון שקנהו תם ודאי לערמה מתכוין וגם לא יאמר כן לעולם כי יודע שיחשדוהו וכי מה טיבו של בכור תם. נתן לי כהן במומו. ותימה וכה"ג מי שרי חכם והלא אפילו היה בא הכהן ואמר שנפל בו מום לא היה נאמן בלי עדים ועכשיו שהוא ביד ישראל הבא מכחו יהא נאמן ונימא שהכהן שמכרו לא הטיל בו מום אלא נפל מאליו וצריך לומר דה"ק בכור זה נתן לי כהן ואני ראיתי שנפל בו מום שאז אין אנו צריכין לעדות הכהן והישראל ודאי נאמן שאין חשודין אבל כהן לישראל אסור למכור בכור תם תימה והלא אין ישראל חשודין וי"ל דהיינו דוקא בבכור שעומד ליתנו לכהן משום דלא חשיד להיות חוטא ולא לו ומיהו קשה דבבכורות מוכח אפילו ספק כו' ואומר מהר"מ דהכא שאני שהוא עושה דבר שינוי לקנות בכורות מכהן שלא יוכל לאכלו עד שיומם לכך אנו חושדין אותו שרוצה להערים. תוס' אחרות.
<h2>דף מב.</h2>
[תמורה י"ז ע"א] גמ', בעל מום קרב במינו ויוצא דופן משנולד גלוי לכל שנשתנה משאר נולדים וחשיב בריה בפני עצמו אבל שרוע וקלוט אין מכירין הדבר כל כך וכן צ"ל ביתום דהוי מפורסם כיוצא דופן דס"פ אלו מומין מפיק טומטום ומעייל יתום.
<h2>דף נו.</h2>
[תמורה י"ט ע"ב] גמ', דיליף ליה מבכור, תימה א"כ בן שתים והביא בן שנה נמי ליקדש דהיינו מחוסר זמן ואר"י דלא ילפינן מבכור ומעשר אלא מחוסר זמן שאין ראוי לשום קרבן כגון קודם ח' ימים ואותו ואת בנו ותורים שלא הגיע זמנן אבל בן שנה דחזי לקרבנות אחרים מיגרע גרע כיון דחזי לעלמא וכאן דחוי. תוס'.
